כשמסתכלים טוב בתמונה – נכון נראה ששי המתוקה ישבה כך לאורך כך הפעילות עם הפלסטלינה?
זוהי רק אשליה של המצלמה – מה שקרה באמת הוא, שהחלטתי לשחק עם שי בפלסטלינה,
דמיינתי שנשב יחד – נלוש- נגלגל– נכין צורות – זמן איכות אימא – שי – והבצק 🙂
המציאות הייתה קצת שונה:
בדקות הראשונות אכן שי ישבה והסתכלה בחומר אליו היא נחשפת לראשונה בחייה
(שי בת 11 חודשים) – נהנתה לראות אותי מגלגלת – לשה– עובדת עם המערוך…
מידי פעם ניסיתי לתת לה להחזיק את הבצק – אך היא העדיפה לצפות ואפילו בשלב מסוים ללכת ולשחק במשחק אחר …
כאן היו לי 2 אפשרויות : 1. הראשונה לקפל את הכל ואולי אפילו להתאכזב שהיא לא רוצה לשחק במשחק שהבאתי במיוחד בשבילה.
2. האפשרות השנייה להמשיך להתעסק בפלסטלינה בעצמי – וששי תבוא ותלך בזמנה החופשי – וכך היה!
מידי פעם היא התקרבה לבצק – נגעה – מעכה – חזרה למשחק הקודם – שוב לבצק -החזיקה – זרקה- גלגלה – הרגישה אותו בין האצבעות….
זוהי חוויה חדשה לגמרי עבורה!
מסקנות:
כמו שציינתי זוהי חוויה חדשה ובכל חוויה ראשונית יש לתת לילד זמן
להסתגל, לחוות לחוש ולהתרגל בקצב שלו.
החכמה היא ליצור את הגירויים הנכונים ואז לראות כיצד הילד שלנו – שנחשף לעולם חדש עבורו – לומד להינות ממנו בסבלנות ובדרך שלו…
מאחלת לכולם זמן איכות נעים וכיפי עם ילדכם 🙂